פסק-דין בתיק ת"ק 29734-09-12

בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 07.12.2011, שבה היו מעורבים רכב התובעת ורכב הנתבעת מס' 1 שהיה מבוטח על ידי הנתבעת 2.

התובעת עותרת לסכום של 3,925 ש"ח, שמורכב מהסכומים הבאים:

א.         השתתפות עצמית - 1,281 ש"ח.

ב.         הפסד פרמיה עתידית - 250 ש"ח לשנה עבור 3 שנים - 750 ש"ח.

ג.          הוצאות ועגמת נפש - 600 ש"ח.

ד.         אובדן 2 ימי עבודה -874 ש"ח.

ה.         תשלום לשמאי - 420 ש"ח.

במהלך הדיון התברר שסכום ההשתתפות העצמית היה 1,271 ש"ח והוחזרו לתובעת הוצאות השמאי.

באשר לאבדן ימי עבודה, למעשה העתירה מתייחסת לזמן שהתובעת בזבזה בהגשת התביעה והתייצבותה בפני.

התובעת ויתרה על עתירה להוצאות ועגמת נפש והתברר שעתירה זו היא פרי דמיונה של חברת הביטוח.

באשר לאירוע, התובעת טענה שהיא נסעה ורכב הנתבעת היה במקום חנייה ובאופן פתאומי הנתבעת פתחה את הדלת של הרכב ללא כל התראה ולא היתה לתובעת כל דרך להתחמק מהתאונה.

עיון בתצלום ת/1, מגלה שהדלת פגעה בחלק הקדמי ימני של רכב התובעת.

כמו כן, טענה התובעת שדובר ברחוב צר כפי שעולה מהתמונה ת/2 והיא נסעה בצורה זהירה ובאיטיות, כאשר כלי רכב חנו מצד ימין לה.

לנתבעת גירסה אחרת ולפי טענתה היא פתחה טיפה את הדלת, הסתובבה לקחת את התיק מהמושב השני, באה לצאת ואז רכב התובעת נכנס בדלת.

לטענתה הדלת היתה פתוחה לפני ההתנגשות.

הנתבעת טענה שלפני שפתחה את הדלת היא אף הסתכלה במראה.

בכתב ההגנה נטען שהיה לתובעת זמן להבחין בדלת הפתוחה ולהימנע מההתנגשות ושהתובעת נסעה יותר מידי קרוב לכלי הרכב החונים.

לאחר ששמעתי את הטענות ועיינתי במסמכי התיק, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

1.         כללית, העדפתי את גירסת התובעת לעומת גירסת הנתבעת.